החלטה בתיק ת"א 10508-06-12

1.         בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 13.2.14 (להלן: " ההחלטה").

2.         ההחלטה התייחסה לבקשת המבקש שם (שהוא התובע בתביעה העיקרית והוא יכונה להלן: " התובע").

בהחלטה נקבע כי על המשיבים (הם הנתבעים בתביעה העיקרית ויכונו להלן: " הנתבעים") לגלות לתובע את כל המסמכים שפורטו בס' 66-96 לבקשה תוך 320 יום מאותו יום. כן נקבע כי על הנתבעים להוסיף ולהשיב לשאלות שנשכרו בסעיפים 97-143 לבקשה. ההחלטה התייחסה גם למסמכים (אסמכתאות) שלטענת התובע הנתבעים לא המציאו לידיו, חרף החלטתה של כב' השופטת קרת מאיר מיום 31.12.12. נקבע בהחלטה כי בהעדר תגובה של הנתבעים לאמור בבקשה בהקשר זה, הבקשה מתקבלת, והנתבעים חייבים לשלם לתובע את הסכום המבוקש כסנקציה על אי המצאת המסמכים המועד, אלא אם כן המסמכים הללו יומצאו תוך 7 ימים ממועד ההחלטה.

3.         בבקשה הנוכחית עתרו הנתבעים כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטה. המשיבים טענו כי בית המשפט מוסמך לשוב ולעיין בהחלטה שהיא החלטת ביניים. הם טענו גם כי ההחלטה עומדת בסתירה להחלטה קודמת בה צוין כי ההלכים הסתיימו ורק אם לאור המסמכים שיתגלו מרואה החשבון יעלו סוגיות חדשות, יוכל התובע לשוב ולפנות לבית המשפט.

להלן נתייחס בפירוט לטענות הצדדים ביחס לנושאים השונים שאליהם התייחסה ההחלטה.

טענות הנתבעים

התשובות לשאלון

4.         הנתבעים טענו כי הם חויבו במסגרת ההחלטה להשיב בשנית על מספר עצום של שאלות שכבר קבלו התייחסות מטעמם. לטענתם, בית-המשפט קבע כי השאלות הן רלבנטיות בלא שהשאלון הוצג לבית המשפט ולא צורף לבקשה, אלא הוצגו לו רק תשובות הנתבעים. התובע לא פירט את הרלבנטיות של השאלות, אלא ציין באופן כללי מה היתה השאלה ומה התשובה, ולעיתים אף לא ציין מה השאלה. לכן בית המשפט לא היה מודע לתוכן השאלות כאשר נתן את ההחלטה, והוא נקלע משום כך לטעות.

עוד טענו הנתבעים כי מההחלטה עולה כי כל השאלות הן רלבנטיות. זאת למרות שבין השאלות ישנן שאלות על משקל זרעים משנת 2004, ושאלות על אירועים שאירעו לפני למעלה מ-6 שנים. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לדרוש מהם לזכור את התשובות לשאלות כאלה.

5.         לגישת הנתבעים, ישנה סתירה פנימית בהחלטה, שכן חלק מהשאלות שנקבע כי יש להשיב עליהן מתייחס לאירועים שהנתבעים אינם זוכרים אותם, ולא יכולים לזכרם. בהחלטה נקבע כי אין מקום לחייב תשובה נוספת לאחר שצד להליך השיב כי אינו זוכר, ואילו כעת בית המשפט הורה לנתבעים לשוב ולהשיב על שאלות שלא זכורות להם.

הנתבעים ציינו כי אין זה נכון שהנתבע 1 לא השיב לשאלות, ובהתייחס לשאלות 53 ו-69 הוא השיב כי אינו זוכר. לכן אין מקום לחייבו להשיב לשאלות אלה פעם נוספת.  הנתבעים פירטו בבקשה את כל השאלות ואת התשובות שהן ענו עליהן. הם עתרו כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה ביחס למענה לשאלונים, ולחלופין - כי בית המשפט יסתפק בהתייחסותם בבקשה דנן, שנתמכה בתצהיר, ככזו המשלימה את האמור בהחלטה ביחס לשאלון.

המצאת האסמכתאות

6.         באשר לאמסכתאות  שהיה עליהם להמציא, טענו הנתבעים כי כל האסמכתאות שהיה עליהם להציג בהתאם להחלטת כב' השופטת קרת-מאיר מיום 31.12.12. הוצגו על ידיהם זה מכבר. הם הוסיפו כי ממועד ההחלטה, קבל התובע את כל האסמכתאות בדבר חיובים של החברה שהתבקש לאשר ושהחברה פרעה. הנתבעים טענו כי הם מצרפים ברביעית את האסכתאות הללו. אלה הן אסמכתאות לביצוע תשלום כפי שהנתבעים נדרשו לספק, והעובדה כי התובע ממשיך להכחיש כי קבל אותן אינה אלא טענה כזב וניסיון להטעות את בית המשפט.

טענות התובע

7.         התובע הגיב לבקשה. הוא טען כי הוא עומד על קיום ההחלטה, ולפחות הוא עומד על כך כי בית-המשפט יחתום על הפסיקתא, משלא הומצאו על ידי הנתבעים כל האסמכתאות החסרות. לשיטת הנתבעים האסמכתאות הוגשו, אולם, כך טען התובע, בית-המשפט קבע כי אין די בהן, ולמרות זאת לא הוגשו מלוא האסמכתאות עד היום. האסמכתאות שצורפו לבקשה דנן הומצאו בעבר. התובע כבר טען כי אין די בהן ובית המשפט קבל את הטענה. האסמכתאות החסרות לפי גובה התשלום ותאריכו פורטו על ידי התובע בתצהיר זה מכבר. מול טענותיו של התובע טוענים הנתבעים בעלמא כי האסמכתאות צורפו.

עוד טען התובע כי הנתבעים 3-4 לא הגישו את הבקשה הנוכחית,  וגם ביחס אליהם ישנם מסמכים חסרים שפורטו בס' 66-96 לבקשת התובע מיום 8.1.14. כל החלטה שתינתן בבקשה הנוכחית, אינה משנה את ההחלטה ביחס לנתבעים אלה.

8.         התובע טען כי הליך של "עיון מחדש" כפי שמבוקש על ידי הנתבעים בבקשה הנוכחית, הוא הליך שאינו קיים. רק כאשר בית המשפט נתן החלטה מוטעית - הוא יחזור בו מההחלטה. עיון מחדש לא נועד לאפשר לשופט להרהר שוב בהחלטותיו. אין מדובר גם בעובדות חדשות שנודעו למבקשים. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

התובע הוסיף וטען כי הנתבעים מזלזלים בהחלטות בית המשפט ובתובע, בין היתר לאור העובדה שהם "נזכרו" רק כעת להעלות את שלל טענותיהם. תגובת הנתבעים לבקשה הקודמת של התובע היתה באורך של 7 עמודים ולא נתמכה בתצהיר. רק לאחר קבלת ההחלטה - שלא נשאה חן בעיני הנתבעים - הם הגישו את הבקשה הנוכחית לעיון מחדש, שאורכה 22 עמודים, ולה הם צירפו תצהיר.  הנתבעים זלזלו בהליך והם מבקשים היום, לאחר שניתנה ההחלטה, להוסיף טענות - ואל לבית המשפט לאפשר זאת.

9.         עוד טען התובע כי אין לקבל את טענות הנתבעים ביחס לשאלונים גם לגופן. כך, לטענתו, הנתבעים הביאו רק דוגמאות (שלגביהן נכתב "למשל"). הנתבעים לא טרחו להתייחס לסעיפים - 108-109, 129, 133, 137, 141 לבקשת המשיב. הנתבעים טענו כי השאלונים לא צורפו לבקשה, אולם בל הם צורפו יותר מפעם אחת בהליך. המבקשים רומזים כי בית המשפט היה רשלן שכן נתן את ההחלטה כאשר השאלונים לא עמדו בפניו.